PBC הנקראת גם "שחמת ראשונית של המרה" זוהי מחלה אוטואימונית של הכבד, בה מערכת החיסון שלנו תוקפת את צינורות המרה התוך כבדיים וגורמת להידרדרות דרכי המרה הנמצאים בכבד.
החרפה, עם הזמן, תגרום להתפתחות של מחלות כבד אחרות כגון: צהבת (כתוצאה מהעליה ברמת הבילירובין), הצטלקות, פיברוזיס, שחמת ולבסוף הצורך בהשתלת כבד.
שכיחות המחלה היא ב-1 מתוך 3,000-4,000 אנשים, בעיקר בנשים מעל גיל 40 (יחס של 1:9).
לחולים עם PBC יש נטייה לפתח מחלות אוטו-אימוניות נוספות, וידוע שכשליש מאלה עם PBC אכן סובלים מעוד תסמונת אוטו-אימונית. לרוב מדובר בתסמונת שיוגרן או במחלת תירואיד אוטו-אימוניית.
יחד עם זאת נוכחות של תסמונת אוטו-אימונית נוספת אינה, בהכרח, משנה או משפיעה על מהלך PBC, פרט לסקלרודרמה, שידועה דווקא בכך שהיא מאיטה את תהליך הפיברוזיס במטופלים עם PBC.
צהבת היא שלב מוגדר ב-PBC, עם רמות מוגברות משמעותית של בילירובין בדם, ורמות בילירובין משמשות לעתים כמדד פרוגנוסטי במחלה זו.
אבחון מוקדם = עיכוב התדרדרות המחלה!
בכדי לאבחן דלקת ראשונית של צינוריות המרה (PBC) יש לערוך בדיקות דם פשוטות.
בבדיקות הדם נראה עלייה באנזימי הכבד (אלקלין פוספטאז ו-GGT).
בדיקת הדם תציג את רמת הנוגדנים (העצמיים) מסוג אנטי מיטוכונדריאלי.
במידה ויש עליה ב-ALKP ו-GGT ויש חשד ל-PBC תתבצע בדיקת ביופסיה, אם בדיקת ה-AMA יוצאת שלילית (ב-10% מהמקרים) או כשיש חשש למחלה נוספת בכבד.
חץ מגישים מגוון תוכניות ליווי ותמיכה אישית:
הידעת?
הירשמו ותמיד תישארו מעודכנים
