מאת: ד"ר אוהד עציון
מנהל המכון לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד
המרכז הרפואי סורוקה
הפטיטיס C (HCV) הוא נגיף ממשפחת נגיפי הכבד המשמש כגורם מוביל לתחלואה ותמותה גלובלית כתוצאה ממחלת כבד כרונית. הדבקה ב-HCV מתרחשת במעבר בין נוזלי גוף, בעיקר דם, ולפיכך אופן הדבקה שכיח בנגיף הוא ע"י שימוש לא סטרילי במחטים וציוד רפואי אחר. צורות הדבקה אחרות כוללות העברת הנגיף בין אם לעובר במהלך הריון או סביב הלידה ובאמצעות יחסי מין. בישראל כמו במדינות רבות אחרות קבוצת סיכון עיקרית להדבקה בנגיף היא משתמשים בסמים בעבר או בהווה. קבוצות נוספות עם סיכון עודף כוללות אנשים אשר טופלו בתוצרי דם לפני שנת 1992 ( השנה בה החלו לסקור נוגדנים ל-HCV בבנקי הדם בישראל), ועולים מבריה"מ לשעבר, אזור בו נפיצות HCV גבוהה יחסית.
כ- 80% מן הנדבקים ב-HCV יפתחו מחלה כרונית. הדבר מתבטא במעבר הנגיף ממחזור הדם לתאי הכבד, שכפול מהיר של הנגיף בתוך התאים, שחרור נגיפים למחזור הדם וחוזר חלילה. נוכחות מתמדת של הנגיף בתאי הכבד מוביל ליצירת דלקת, וניסיונות הריפוי של התהליך הדלקתי מובילים להצטלקות הדרגתית של הכבד. בתהליך שנמשך לאורך עשרים עד שלשים שנים, עד כ-30% מן הנדבקים ב-HCV יפתחו שחמת של הכבד, מצב בו הצטלקות קשה של רקמת הכבד מובילה לשינוי במבנה הכבד ובהמשך גם לפגיעה בתפקודו.
בכבד השחמתי רקמת הצלקת המחליפה רקמת כבד בריאה, מובילה לעלייה בלחצים בתוך הכבד. לחץ זה מוקרן אחורה לוורידי הבטן המתנקזים לכבד דרך מערכת השער ולהתפתחות של כלי דם לא תקינים בוושט ובקיבה, מתוך ניסיון של הגוף לעקוף את הכבד ולהזרים דם ישירות מוורידי הבטן למערכת הדם הוורידית הסיסטמית. הלחץ הנבנה בוורידים אלו הנקראים דליות יכול להוביל בסופו של דבר לדימום חריף במערכת העיכול העליונה. סיבוך זה הוא מגורמי התמותה השכיחים כתוצאה מהתפתחות שחמת הכבד. הטיפול במצב חריף זה כולל החייאת נוזלים ודם, מתן תרופות דרך הוריד להורדת הלחץ במערכת הוורידית הבטנית וביצוע אנדוסקופיה עם קשירה של הדליות המדממות.
סיבוך שכיח נוסף של שחמת הוא צבירת נוזלים עודפת בחלל הבטן. הדבר קשור גם כן לעליית הלחץ התוך-כבדי הגורם לזליגת נוזל בין תאי דרך פני השטח של הכבד אל חלל הבטן. מעבר לאי הנוחות הכרוכה באגירת ליטרים של נוזל באזור זה, המצב החיסוני הירוד בו נמצאים חולי עם שחמת עלול להוביל להתפתחות זיהום תוך בטני מסכן חיים. למניעת הצטברות הנוזלים בחלל הבטן מונחים החולים להקפיד על דיאטה דלת מלח וליטול תרופות המובילות להפרשת עודפי הנוזלים דרך מערכת הכליות והשתן. חולים הסובלים מזיהום בחלל הבטן יש לאשפז בדחיפות לצורך מתן טיפול אנטיביוטי תוך ורידי.
בחלק מן המטופלים עם שחמת מתקדמת, הפגיעה בתפקודי הכבד מונעת פירוק ונטרול של חומרים שונים בעלי פוטנציאל מזיק. עליית הלחץ בכבד והתפתחות מערכת ורידים עוקפת יכולה להוביל חומרים אלו ישירות למחזור הדם הכללי ומשם למערכת העצבים המרכזית. חשיפת המח לחומרים אלו עלולה להוביל להתפתחות מצב בלבולי עד כדי סכנת חיים. הטיפול במצב זה הנקרא אנצפלופתיה, כרוך במתן תרופות משלשלות ואנטיביוטיקה לצורך נטרול והפרשה של הרעלים המצטברים במערכת העיכול והדם.
הטיפול הטוב ביותר לשחמת הכבד הוא מניעת התפתחות מצב זה מלכתחילה. הכניסה לשוק של התרופות האנטי-ווירליות החדשות חוללה מהפיכה בתחום הטיפול ב-HCV, כאשר כיום, ניתן לסלק את הנגיף ברוב המוחלט של החולים ע"י מתן טיפול פומי במתן חד יומי למשך 8 או 12 שבועות בלבד. טיפול בשלבי מחלה מוקדמים ימנע במרבית המקרים התפתחות שחמת, ובחולים אשר פיתחו שחמת מתן טיפול טרם התפתחות סיבוכים מסכני-חיים יכולה לעצור את התקדמות המחלה ואף להוביל לנסיגתה בחלק ניכר מן המקרים.
בחולים בהם המחלה נמצאת בשלב מתקדם, הפגיעה הקשה בתפקוד הכבד הינה בלתי הפיכה והטיפול היחידי היכול להציל את חיי המטופלים הוא השתלת כבד. טיפול זה כרוך בתרומת איבר מן המת או מתורם חי ומבוצע במרכזי השתלות בשיתוף פעולה הדוק בין רופאים מנתחים למומחים למחלות כבד. המחסור בתרומות איברים בישראל כמו במדינות אחרות בעולם, מצריך בחינה מדוקדקת של המועמדים להשתלת כבד לצורך דירוג חומרת המחלה ע"פ קריטריונים מקצועיים אובייקטיבים. שימוש בכלים אלו מאפשר להעניק טיפול מציל חיים זה לאלו הזקוקים לו ביותר.
הירשמו ותמיד תישארו מעודכנים
